ברנט נ' המוסד לביטוח לאומי / חיפה ע"י הלשכה המשפטית

פסק דין

1.זוהי תביעה להכיר בפגיעה שארעה לתובע בצוארו, כ"תאונת עבודה", כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן- "החוק"), על פי תורת המיקרוטראומה.

2.ביום 11.7.2011 הנתבע נתן הסכמתו להעביר את עניינו של התובע למומחה רפואי בתחום האורטופדיה, על מנת שיתן את חוות דעתו הרפואית בשאלת הקשר הסיבתי בין עבודתו של התובע לבין הפגיעה בכתף ובצואר,על פי תורת המיקרוטראומה, על בסיס עובדות שקבע בית הדין.

3.א.ביום 3.1.12 מינה ביה"ד את ד"ר דוד אנג'ל, לשמש כמומחה יועץ

רפואי מטעם בית הדין.

ב.ביום 24.1.12 התקבלה חוות דעתו של ד"ר דוד אנג'ל, אשר בה

קבע, כי לאחר שעיין בחומר הרפואי שהיה בפניו הגיע למסקנה כי :

"...לגבי כאבי הצוואר, אני ממליץ להכיר בתרומת העבודה למחלתו. נקבע בעובדות כי התובע הלך יום יום במשך שנתיים מספר קילומטרים בתוך קווי צנרת בגובה בין 80 ל 125 ס"מ, זאת הליכה שפופה או אף זחילה, ובתנוחה זו הצוואר נמצא במשך שעות ביישור יתר (כדי להסתכל קדימה). תנוחה ממושכת זו גורמת נזקים זעירים, מוגדרים ובלתי הפיכים שתורמים להתפתחות מחלת הצוואר (מיקרוטראומה)

מחלת הצוואר שכיחה מאוד אצל אנשים בגילו של התובע אולם השפעת העבודה המתוארת אינה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים תחלואיים אחרים.

כאבי הגב התחתון והכתף אינם קשורים לעבודה בקשר סיבתי.

4. בהחלטה מיום 17.6.12, נעתר בית הדין לבקשת הנתבע להעביר שאלות הבהרה למומחה, אשר התבקש לענות על השאלות כדלהלן:

"א.האם הגורם, על פי חוות דעתך, לפגיעה בצוואר הינו תנועות חוזרות ונשנות, או לחילופין, תנוחה ממושכת? נא הסברך המנומק.

ב. מהי התדירות בה נצפים שינויים ניווניים בע"ש צווארי בגילו של התובע (בן 65), ללא קשר לעיסוק או עבודה."

ג. ביום 8.7.12 התקבלה חוו"ד המשלימה של ד"ר דוד אנג'ל, במסגרת תשובותיו לשאלות הבהרה , אשר בה קבע כי:

"א. התרומה למחלת הצוואר הינה בעיקר תנוחה ממושכת בישור יתר של הצוואר כשהמבט פונה קדימה בשעה שהוא נע בתוך צינור נמוך. גם תוך כדי התנוחה הממושכת שבישור יתר יש תזוזות של הצוואר אבל ההשפעה העיקרית הינה התנוחה הלא נוחה והלא טבעית.

ב. לרוב המוחלט של האוכלוסיה בגיל 65 ימצאו שינויים ניווניים בכל עמוד השדרה כולל החלק הצווארי. אין זה פוסל לדעתי הכרה בתרומת עבודה למצב שקורה גם כהליך טבעי.

5.בדיון מיום 22.10.12, הסכימו הצדדים כי לאור קביעת המומחה בחוות דעתו, המחלוקת היחידה אשר נותרה להכרעה נוגעת לעניין הצוואר .

6.במסגרת הסיכומים טען התובע, כי יש לאמץ את קביעת המומחה בחוות דעתו, ובחוו"ד המשלימה, לפיה קיים קשר סיבתי ישיר ומוצק בין אופי עבודתו לנזקים שנגרמו לו בצווארו ולקבל את התביעה ביחס לליקוי בצווארו .

מנגד טען הנתבע בסיכומיו, כי לאור העובדה, שהמומחה לא קבע בחוות דעתו ובתשובותיו לשאלות הבהרה ,כי הפגיעה בצוואר נגרמה עקב תנועות חוזרות ונשנות, אלא כתוצאה מתנוחה ממושכת, יש לדחות את התביעה על פי תורת המיקרוטראומה, היות ותנוחה ממושכת אינה בגדר תנועה חוזרת ונשנית.

דיון והכרעה: